האם באמת אפשר לשנות הרגלים?

חברות היא בחירה שאנחנו מקבלים

‫ 

אתמול בערב יצאתי לקפה עם חברה. רק אני והיא כמו פעם, בלי בני הזוג והילדים. זה לא משהו שקורה לי הרבה. פגישה עם חברה, במיוחד בתקופת המלחמה נראית לי כמו מותרות; אחד מאותם דברים שנדחקים לסוף שרשרת העדיפויות.

חברה שלי לגמרי אחרת ממני בעניין הזה. עבורה, פגישה עם חברה נמצאת בראש סדר העדיפויות ולא משנה כמה היא עייפה בסוף היום, היא לא תוותר על זה. אני חושבת שבשבילה, המפגש הוא כמו קינוח, משהו טעים לחכות לו אחרי ארוחה כבדה. אני דווקא מבינה ממש טוב בקינוחים, אבל אצלי הם באים תמיד בצהריים...

כשראיתי את הוואטסאפ שחברה שלי שלחה לי בבוקר, בו היא מציעה שנפגש בערב לקפה, מייד התחלתי להתחשבן בתוך עצמי  מה יש לי באותו היום - ורצף המטלות שכולל עבודה, בית והסעות של הילדים נראה היה עמוס כתמיד. למרות שאני אוהבת את מירב הפעילויות שיש לי בחיי היומיום, עדיין, יש לי ממש הרבה. המחשבה להתארגן ולצאת מהבית בסוף היום הרגישה לי כמו מטלה נוספת, שבאה על חשבון המנוחה שלי. 

איך זה יכול להיות שאני והחברה חושבות בצורה כל כך אחרת על אותו הדבר? היא מתמלאת באנרגיה מהמחשבה על לצאת בערב, ואני מרגישה רתיעה ועייפות?

אני מאוד אוהבת את חברות שלי, אבל מאז שנולדו הילדים הפסקתי כמעט לחלוטין להיפגש איתן אחת על אחת, ורוב המפגשים החברתיים שלי הם במסגרת המשפחה, או עם חברים שיש להם ילדים, בשבתות.

אפשר לומר, שכבר התרגלתי לא לצאת בערב עם חברות. ולא רק זה, אלא שלעצם המחשבה על לצאת, מתלווה גם תחושה גופנית של עייפות.

מה קורה כשיש מחשבה שמתלווה אליה תחושה, והצמד חמד הזה חוזר פעם אחר פעם?

נוצר הרגל חדש.

הרגל לא בא לידי ביטוי רק בהתנהגות, כמו עישון למשל. הרגל הוא גם דרך החשיבה שמובילה להתנהגות, ובמקרה שלי, הרגל מחשבתי ותחושתי שמוביל לפעולה של הימנעות.

רוב חיי היומיום שלנו מנוהלים בידי הרגלים. אנחנו יוצרים אותם לעצמנו, לא תמיד באופן מודע, אבל מרגע שהרגל נוצר הוא מנהל לנו את העניינים. ההרגלים שלנו  הופכים לטבע שני, לשגרה שקופה שאנחנו לא מטילים בה ספק או עוצרים לרגע על מנת לבחון מחדש ולשאול האם ההרגל הזה עדיין משרת אותי ומתאים לי.

החלק הראשון והחשוב בשינוי הרגלים הוא ללמוד לזהות אותם, לראות אותם כך שהם לא נשארים שקופים ואז לעצור לרגע ולשאול- האם ההרגל הזה טוב לי?

העבודה שלי בשיטת אלכסנדר היא לעזור לתלמידים שלי לזהות את הרגלי השימוש שלהם בעצמם. אותם הרגלים שלא מועילים להם, שמזיקים, שיוצרים מתח מיותר, תקיעות וכאב. הזיהוי הוא רק השלב הראשון בתהליך ולאחריו מגיע החלק הבא, שמביא לשינוי. על כך ארחיב בפעם אחרת. עבודה עם הרגלים והבנה עד כמה הם טבועים בנו ומנהלים אותנו, לימדה אותי להבחין בהם בתחומים נוספים מלבד יציבה ושימוש בגוף.

זה מחזיר אותי לחברה היקרה שלי, שחיכתה לתשובה לגבי הקפה, בזמן שאני הייתי עסוקה בחשבונות פנימיים.

כששמתי לב שאני מתחשבנת, אמרתי לעצמי עוד משהו. שאלתי את עצמי שאלה: האם החברה שלי חשובה לי. עניתי לעצמי: כן. ידעתי, שכדי לשמור על קשר חברי איתה, אני חייבת לשנות את הדפוס ההרגלי של - מחשבה/ עייפות/הימנעות, והחלטתי לבחור, למרות ההרגל.

אם אני רוצה את הקשר עם החברה, עליי לבחור בו, ולא לפעול באופן אוטומטי לפי ההרגל שלי, שמכתיב לי להימנע, וכך עשיתי.

נפגשנו בערב. היה ממש כיף וטעים. היא שאלה אותי על מה אני מתכוונת לכתוב בבלוג שלי. באותו רגע עדיין לא ידעתי, שעל הנושא הראשון יהיה בהשראתה.